הנשיא אל אסד :כאשר אתה דובק באנטרסך הלאומי ובעקרונתך אולי תשלם במחיר ותרגיש בכאב ותפסיד בטווח הקרוב אך תרוויח בטווח ארוך

דמשק – סאנא

הנשיא מר בשאר אל-אסד אמר כאשר תדבוק באנטרסים הלאומיים שלך ובעקרונותך אולי תשלם במקביל במחיר ותרגיש בכאב, ואולי תפסיד בטווח הקרוב אך בטווח הארוך תשיג רווח של האחדות הלאומית, ובעקבות כך אין מנוס מכך שישתנה המצב ותרוויח כל דבר שאתה שואף אליו במולדת שלך.

הנשיא אל-אסד הדגיש בראיון שהעניק לעתונאי הרוסי ולדימיר סולוביוב כי ישראל היא מדינה כובשת ועוינת, רוצחת את הפלסטינים משום שהם מגנים על עצמם, בקצור זה מה שקורה, אין ביכולתינו לדבר על מה שקרה בשביעי באוקטובר מבלי לדבר על מה שקרה בשנת 1930 ובעקבותיה עד ימינו אלו משום שמצב זה הוא אחיד .

הנשיא אל-אסד הדגיש כי המערכת הפוליטית אצל המערב היא מערכת של מכירה וקניה ואינה מערכת של אנטרסים משותפים, וציין כי המצור המערבי על מדינות אחרות גורם להתמוטטות ולהחלשת הדולר ומשיג את אנטרסיו בטווח הרחוק.

הנשיא אל-אסד הבהיר כי רוסיה היא מדינה שגורלו של העולם קשור בה, וכי ההחלטות שקבל הנשיא ולדימיר פוטין הן שמחזירות אותה לזירה הבינ”ל ומחזירות את האזון הבינ”ל לזירה זו .

השאלה הראשונה :

בשביעי באוקטובר ובתגובה להתקפה שבה נהרגו מספר ישראלים, פתחה ישראל בפעולה צבאית חסרת תקדים, האם אפשר להצדיק מה שקורה כעת ברצועת עזה, ומה הוא גבול ההשתמשות בעוצמה, ומה הם העקרונות שנשענות עליהם המדינות כדי להגן על בני עמיהן בפני כל התקפה נגדם?

הנשיא אל-אסד : העקרונות המוסריים נודעים גם כן העקרונות החוקיים הם נודעים, אפשר להשתמש בכוח הצבאי להגנה עצמית בפני אויב שתקף את שטחיך וחותר בצורה או אחרת להרוס את מולדתך והאנטרסים שלך כולל בכך בדרך צבאי ישיר.

אם נדבר על המצב בעזה הרי הפלסטיני קודם כל אינו מדינה שתוקפת מדינה אחרת מבחנה חוקית, ואין בה עם אחר כדי לכבוש מדינה ושטחי עם אחר במדינה שכנה, הוא בעליו של השטח שנכבש, והוא שנחשף לרצח זה כשמונים שנים, ואין ביכולתינו לדבר על המצב כיום מבלי לדבר על הבעיה בכלל, ואין ביכולתינו לדבר רק על עזה לבדה, היא חלק מהנושא  הפלסטיני שהוא אחיד, ישראל היא מדינה כובשת ועוינת רוצחת את הפלסטינים המגנים על עצמם, בקצור, כאן אין כל הצדקה אם בעבר ואם בהווה כדי שישראל תשתמש בעוצמה נגד הפלסטינים, בנגוד למצב  הפלסטיני של הגנה עצמית, הם קבוצת אזרחים שבידיהם נשק להתנגדות, ואין להם מדינה וצבא, ועל כן אי -אפשר במקרה זה להשוות בין שני הצדדים הישראלי והפלסטיני.

מבוא:

אולם למרות כל זאת התקיפה התרחשה, ויש מראות של הרג ילדים ונשים, אך האם זה נחשב להצדקה עבורם להרוג ילדים ונשים פלסטינים? האם ראש המדינה צריך להרשות לעצמו לומר כי כל האנשים שם אשמים, ואף אחד לא יוצא מן הכלל?

הנשיא אל-אסד :

יש לנו ציור באולם הזה. אם רצינו להסתכל עליו ולשאול אותי מה אני חושב על התמונה הזאת, אתה לא יכול לשאול אותי ולספר לי איך אתה רואה את החלק העליון של הציור. אתה יכול לשאול אותי על כל הציור אנחנו לא יכולים לדבר על אירוע בנפרד, כי במקרה הזה, המילים שלנו יהיו סובייקטיביות, זה הכל. לדבר על חלק אין  לו משמעות, בין אם הוא הולך לכיוון חיובי או לשלילה. כיוון אנחנו לא יכולים לדבר על עזה בלי לדבר על הנושא הפלסטיני. אנחנו לא יכולים לדבר על חמאס בעזה. בלי לדבר על האנשים בעזה והאנשים בפלסטין, אנחנו לא יכולים לדבר על מה שקרה ב-7 באוקטובר בלי לדבר על מה שקרה בשנת 1930 ואחר כך עד היום כי זה מקרה אחד. מישהו מ” ישראל ” יבוא ויגיד לך: אבל אתה מדבר על היסטוריה, והאם ההיסטוריה מופרדת מהעבר? האם אתה יכול להפריד בין המלחמה באוקראינה להיסטוריה? האם אתה יכול לפרט את הניסיונות להקיף את ארצך, רוסיה, מדרום מבלי לחזור להיסטוריה? האם זה נפרד מההיסטוריה? כל מה שקורה בהווה הוא תוצאה של היסטוריה. המצב זהה.

שאלה שנייה:

אני מבקש סליחה על השאלה הבאה, אבל אני נאלץ לשאול אותה… אחד הפרשנים הערבים אמר: הרוסים, המונים 150 מיליון איש בלבד, לא פחדו מהתנגשות עם נאט”ו כדי להגן על חייהם של אזרחים רוסים באוקראינה אבל אנחנו המוסלמים מונים מיליארדים ולא יכולים להגן על אחינו האומללים בעזה יש הצהרות חסרות תועלת רק מטורקיה וממספר מדינות ערב, סתם הצהרות, אפילו לא הייתה תגובה עם מצור כלכלי למשל , ולא ננקטו צעדים כדי להגיב, רק אנסאר אללה מנסים להשפיע, אבל למה מדינות שותקות? מדוע מדינות ערב אינן נוקטות בצעדים הוגנים והכרחיים כדי לעצור את שפיכות הדמים והטבח בעזה?

הנשיא אל-אסד :

המסורות הערביות הללו בפוליטיקה יחזיקו מעמד לפחות ארבעים שנה, לפני כן הזמן ירחק, אבל בעוד ארבעים שנה נוציא רק הצהרות. יש לכך סיבות רבות הקשורות למצב הערבי. המצב הערבי הוא מצב רע שאי אפשר לדבר עליו כאילו זה מצב קוהרנטי. לא, כל מדינה ערבית עובדת לבד. התפקיד המערבי בהחלטות של מדינות ערב הוא חזק. זה תפקיד שקיים, ולכן הלחץ המערבי לטובת “ישראל” קיים בהחלטות הערביות. זו גם עובדה. כל העמים הערביים יודעים זאת. אני לא מגלה לך סוד במקרה הזה. אז, בעוד שאנחנו עומדים לצד הפלסטינים, אנחנו לא יכולים או מקווים הרבה מהמצב הערבי. אם אתה שואל את השאלה הזו לכל פלסטיני בעזה עכשיו, הם יתנו לך את אותה תשובה. למה תושבי עזה יצאו למלחמה? מכיוון שהם יודעים שאין מדינה ערבית או לא ערבית, מדינה מוסלמית או לא מוסלמית שתגן עליהם, אז היה להם צורך להגן על עצמם במו ידיהם. השאלה שלך מכילה את התשובה. התשובה נמצאת בשאלה והיא ברורה.

השאלה השלישית:

המערב תמיד משקר, ואנחנו רואים במה שקורה עכשיו באוקראינה מלחמת קודש. כל הרוע עומד נגדנו שם, והרוע הוא כל מה שמתנגד לתרבות ולדת שלנו. בהקשר הזה, בשנת 2017, המערב השקרן האשים אותך בכך באמצעות נשק כימי, וכשהחל המבצע הצבאי המיוחד הרוסי המערב הפיר את המו”מ באיסטנבול ומאשים את רוסיה בפשעים מפחידים בבוצ’ה. העם שלנו לא מאמין בזה, והעם הסורי לא מאמין לשקרים של המערב, והם יוצאים לתמוך בך, והאנשים שלנו גם תומכים במפקד העליון שלנו… אז איך נוכל להתנגד לשקרים שמגיעים מכל מקום? כיצד נוכל לשמור על תחושת האמת והצדק הפנימית שלנו?

הנשיא אל-אסד :

זה בעיקר נושא חברתי, לפני שזה יהיה נושא פוליטי. זה תלוי קודם כל ברמת המודעות הקיימת בכל מדינה. בואו ניקח דוגמה במערב. האנשים במערב הם לא עם רע, אבל התקשורת קשורה ברית לפוליטיקאים כדי להפוך את העם הזה לבור, אז הם יכולים להגיד להם הכל כדי לגרום להם להאמין בכל דבר. באזורים שלנו , הדברים שונים. ראשית, הפצת האמת חשובה מאוד. שנית, שקיפות בהצגת נושאים של פוליטיקאים וממשלות, הקשר הישיר בין ממשלות ועמים בכל נושא ושיתוף עמים בפתרון הבעיות העומדות בפני כל אומה. זה מחזק את המקרה הלאומי. בנוסף לדעת היסטוריה, ללמוד את לקחי ההיסטוריה, יש לך היסטוריה בת שלוש מאות של סכסוך עם המערב, ללא סיבה? רק שלרוסיה אסור להיות מדינה חזקה. המערב רוצה שרק הוא יהיה חזק לרוסי אסור להיות חזקה. מאז ימי פוטרוס הגדול נאמרו הדברים האלה. עכשיו קל לדורות העולים לומר: זו היסטוריה שלא נוגעת לנו. לא אכפת לנו. מה שקרה בעבר בימי מדינת ברית המועצות, או ימי הקיסרים ולפני כן, עד שנגיע לפוטרוס הגדול. כשהדור החדש ישכח את ההיסטוריה הזו, הוא ישכח שמטרת מדינתו היא, והוא יחיה במצב של נוחות, ופתאום המערב יוכל להגיע לחיסולו, וחיסולו עשוי להיות דרך הליברליזם המודרני, למשל, והנשיא פוטין דיבר על כך יותר מפעם אחת. הליברליזם המודרני אינו רק עניין מוסרי , זה חורג מזה. מטרתו היא לפרק את מבנה החברה. אם המשפחה ברוסיה בריאה, כל המדינה תהיה בריאה, אבל אם נפרק את המשפחה הזו, קשה למולדת להישאר שלמה. אז למה אנחנו יוצאים למלחמה, למה אנחנו נלחמים במועצת הביטחון? אנחנו יכולים לפרק את רוסיה מבפנים, זה קרה לכם בשנות ה-90, כאשר היו שסברו שהבעיה של רוסיה נגרמה מסוציאליזם או קומוניזם. לא, הבעיה הייתה שהביצוע היה שגוי. סוציאליזם וקומוניזם קיימים בסין, וסין נמצאת בעמדה טובה כמדינה. הבעיה היא לא העיקרון, אבל תגובת האנשים באותה תקופה לא הייתה מודעת לחלוטין, כי המדינה לא מילאה את תפקידה באותה תקופה בתחילת שנות ה-90, והתוצאה הייתה התפוררות ברית המועצות. עכשיו זה לקח חשוב שעלינו לנתח, ואז, עם הדיאלוגים האלה, נוכל להתעמת עם נרטיבים מערביים, כי הם תלויים בשקרים, בעוד שהדיאלוגים שלנו תלויים באמת, והאמת חזקה יותר משקרים. השקר הוא זמני, אבל האמת מתמשכת.

השאלה הרביעית:

בקרוב יחלו הבחירות לנשיאות רוסיה, באיזו מידה ישפיעו הבחירות הללו על עתיד העולם ולא רק על רוסיה?

הנשיא אל-אסד :

אנחנו יכולים להתחיל עם התשובה המסורתית לכל פקיד כשתשאלו אותו את השאלה הזו, הוא יגיד לכם: זה עניין פנימי רוסי, אבל בתוך העניין הפנימי הזה אנחנו חייבים לשאול שאלה חשובה מאוד: רוסיה היום, אחרי הכל יש לנו רק מדברים עליה, היא מדינה שגורל העולם תלוי בה, בין אם נרצה ובין אם לא. לא רק המלחמה באוקראינה, בתוך העניינים הפנימיים, יכולה מדינה שמנהלת מלחמה גורלית באוקראינה היום להיות מוכנה לשנות אנשים, ואיתו מדיניות, יש לנו פתגם בערבית שאומר: “אסור להחליף סוסים במהלך הקרב” כי הקרב צריך המשכיות ויציבות. זו שאלה שקשורה למצב הפנימי, ואני מאמין מהידע שלי על רוסים רבים שהתשובה עבורם ברורה. כל מה שמשרת את הקרב כעת הוא בראש סדר העדיפויות, והנשיא פוטין הוא חלק מהותי מהקרב הזה, שכן הוא זה שקיבל את ההחלטה על הקרבות המרובים הללו. מצד שני, אם נסתכל על רוסיה למרות שזו מדינה שעומדת איתנו בסוריה במלחמתנו בטרור, אנחנו מושפעים מהנושא הזה ולא נוכל להסתכל על המצב ברוסיה כמצב פנימי, זה בטוח. מבחינתנו יש השפעה למי שקיבל את ההחלטה להתייצב נגד הטרור בסוריה, לנוכחותו או להיעדרו יש משמעות גדולה עבורנו. מבחינתנו, בוודאי נהיה מושפעים מכל שינוי, ואין צורך לשאול מיהו האדם המועדף במקרה הזה. אני חושב שיש דברים שהם ברורים מאליהם, אבל אם אנחנו מסתכלים על רוסיה במסגרת של איזון בינלאומי, אז גם אנחנו לא יכולים להפריד בין התפקיד של רוסיה לבין ההחלטות שלה. ההחלטות שהנשיא פוטין קיבל הן זו שמחזירות את רוסיה לזירה הבינלאומית, וכתוצאה מכך היא מחזירה את האיזון הבינלאומי של הזירה העולמית. האם יש לרוסיה אפשרויות אחרות המבטיחות שמדיניות זו, המחזירה את רוסיה למעמדה, לעוצמתה, וכן תפקידה, אינו תפקידה בימי ברית המועצות, אלא תפקידה החזק יותר מימי ברית המועצות? האם יש ערובות שתהיה המשכיות בתפקיד זה, והאם יש נכונות לאבד את מה שהושג באזור? אני חושב שכל השאלות האלה הן מה שצריך לקבוע כמה רוסים חושבים על הבחירות האלה. שוב, אני מביע את דעתי האישית כדי שאף אחד לא יגיד שאני מתערב או שאפרט בשם העם הרוסי.

מבוא:

אבל דעתך האישית חשובה לנו מאוד.

השאלה החמישית:

אתה מדבר על הקמת דיאלוג חדש, עם מי במערב נוכל לנהל דיאלוג? האם יש פוליטיקאים שאנחנו צריכים לדבר איתם במערב? יש לנו את ביידן, שלא זוכר איך קוראים לו, ויש את טראמפ, שנקרע משנאתו לאיראן, ויש לנו אירופאים שאין להם אינטרסים לאומיים, אז הם התנערו משפת האם שלהם, כמו ( בורל, שולץ, אורסולה וונדרליין). הם מדברים אנגלית בגלוי יותר ממה שהם מדברים גרמנית וספרדית, ויש לנו את בוריס ג’ונסון, שמשקר על הכל, ואפילו לא מצליח לסדר את התסרוקת שלו, ויש את מקרון, שעדיין לא יכול לקבוע מי הוא חצי דה גול ונפוליאון שלישי, אז עם מי נדבר? מי מוכן להבטיח הבטחה ולעמוד בה?

הנשיא אל-אסד :

אם אתה רוצה לבנות מערכת יחסים עם חברה מסחרית, יש לך את העובדים ותתי המנהלים בה, יש לך את מנהל ההנהלה או המנכ”ל, ויש לך את הדירקטוריון שמייצג את הבעלים. למערב, ספציפית ארה”ב, הנשיאים הם דירקטורים, אבל הם לא הבעלים. אם תדבר עם הנשיא, הוא יחזור לדירקטוריון. ההנהלה היא לקבל את הדעה וההחלטה. לגבי נשיאי אירופה, הם תת-מנהלים שמיישמים את מה שהמנהל הבכיר רוצה אין להם החלטה יגידו לך: תשאל את המנהל מי הם חברי הדירקטוריון שמחזיקים בהחלטה? הן החברות הגדולות, אז אם אתה רוצה לדבר על פוליטיקה או מדיניות, אתה צריך לחזור לאנשים האלה. הבעיה עם האנשים האלה היא שהעניין שלהם הוא במלחמות. אם אתה אומר להם שנצא למלחמה, הם יגיד לך שזה טוב. זה יביא לנו כסף וכן הלאה. כל מה שלא משרת את האינטרסים החומריים שלהם אין לו ערך. לכן, במערב אין פוליטיקה. אתה מדבר על פוליטיקה במערב. אינטרסים מיידיים, יומיומיים, זמניים, אינטרסים מיוחדים, אינטרסים של קבוצות לחץ, וכולם סובבים סביב כסף והשפעה אישית. ניקח כדוגמה, טראמפ היה נגד מלחמות כשהגיע כנשיא והוא רצה לסגת מהמזרח התיכון ולסגת מסוריה, מה קרה? מה שקרה זה שהוא ביצע מתקפת טילים על סוריה למה? כי איימו עליו ואמרו לו שנשפוט אותך על פסילה, והתוצאה הייתה שהוא תקף את סוריה כדי לספק להם תעודת התנהגות טובה, או שיתנו לו דווקא תעודת התנהגות טובה. איך המערב מתנהל, אז אם אתה רוצה לדבר עם פוליטיקאי, אין כזה.

הנשיא פוטין שוחח איתם במשך עשרים שנה האם הוא השיג תוצאות? אין תוצאה ולא תהיה תוצאה. אנחנו מנסים לבנות יחסים טובים עם המערב כבר חמישים שנה, והיו פקידים טובים והגיוניים. לחלקם היה מוסר, אבל הם לא הצליחו לעשות כלום בגלל הפוליטי שלהם. מערכת היא מערכת של קנייה ומכירה ולא מערכת של אינטרסים משותפים, כמו שאומרים. מצד אחד, מצד שני, הם לא יקבלו את רוסיה כשותפה, כמו שהם לא מקבלים שותפים, ואמריקה לא. קבל את אירופה כשותפה. בריטניה אינה שותפה, גם לא צרפת או גרמניה. כל המדינות הללו הן מדינות המזוהות עם אמריקה. אם אמריקה לא תקבל את אירופה כשותפה, והן בעלות הברית המסורתיות, האם היא תקבל את רוסיה? בלתי אפשרי אז לא תגיעו לתוצאה הזו זו התשובה.

שאלה שישית:

האמריקנים יטילו סנקציות נגד נשיא רוסיה, וכידוע גם אתם עומדים בפני סנקציות ממדינות רבות כבר שנים רבות, על סמך הניסיון שלך, מה היית מייעץ לנשיא שלנו לעשות? איך הוא צריך להתמודד עם צעדים פוליטיים כמו אלה?

הנשיא אל-אסד :

אולי הפגישה הבאה שלי תהיה עם הנשיא פוטין על מנת לדון במה שאנחנו עושים עם היתרות שלנו בבנקים אמריקאים. זו בעיה גדולה. המערב לפעמים מצחיק וטיפש, אבל שימו לב מה קורה. המצור על קובה התחיל שישים שנה לפני והמצור על סוריה החל ב-1979 ובאותה שנה על איראן ואחריה. על צפון קוריאה היא המשיכה להתרחב ועכשיו המצור הוא על רוסיה והמצור על סין, והמצור נמשך. מה תהיה התוצאה לאחר זמן מה, המערב יגלה שהוא הנתון במצור.

שאלה שביעית:

אבל כשהסנקציות הן אישיות נגד ראש המדינה, מה המשמעות של זה?

הנשיא אל-אסד :

אלו עניינים סמליים שעשויים להיות בעלי משמעות רבה לאזרחים במערב כי הם מציגים במשך עשרות שנים שהחיים של כל אחד בעולם חייבים להתחיל מהמערב, אם המערב מחליט לשלול ממך משהו, אז אתה חייב למות. המערב הוא הזוי ואינו יודע שהעולם השתנה. כשהם מוציאים החלטות כאלה, ייתכן שהמטרה שלהם היא בעיקר האזרח המערבי המסכן שאינו יודע מה קורה בעולם.

שאלה שמינית:

האם השתנתה ההתמודדות העולמית עם סוריה? העולם הערבי הפנה שוב את פניו לסוריה, כי סוריה לא הסכימה לוויתורים ולא בגדה בעצמה. איזה לקח ניתן להפיק מהעניין הזה?

הנשיא אל-אסד :

השיעור הראשון, ואולי זה השיעור הגדול היחיד, ויש כמובן הרבה לקחים, אבל כשאתה מקפיד על האינטרסים הלאומיים שלך ועל העקרונות שלך, אתה עלול לשלם מחיר ולסבול, ואתה עלול להפסיד בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך אתה תנצח. אתם תזכו לאחדות לאומית, ובהמשך התנאים חייבים להשתנות ותזכו בכל מה שאתם שואפים אליו במולדתכם. חוויות הלקחים הקיימים דרך היחסים עם אמריקה מהשאה של איראן ואילך הן כולן דוגמאות המעידות על כך שהיחסים עם מערב הוא מערכת יחסים זמנית. אם תספק למערב את כל מה שהוא רוצה אז הוא ישתמש בך ויתמוך בך, אבל כשהתפקיד שלך יסתיים הוא יזרוק אותך לפח. התפקיד שלך נגמר. זה קרה עם השאה של איראן וזה קרה עם הרבה שמות שאני לא רוצה להזכיר עכשיו בכמה מדינות כי הם עלולים לעורר רגישות.

שאלה תשיעית:

הם תיארו אותך כדיקטטור ועריץ, הם גם תיארו את ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג’ינפינג, כמו גם את ההנהגה האיראנית וההנהגה הקוריאנית. בעוד שבאירופה ובאמריקה הם דמוקרטים… אתה אומר שאנחנו חייבים להקשיב לאנשים, ובמקביל הם אומרים שאנחנו חייבים להקשיב להם… מי הוא העריץ עכשיו? כיצד אנו קובעים אם מנהיגי מדינה הם עריצים או משרתים של העם?

הנשיא אל-אסד :

לגבי מדינות מערביות, בהתחשב בכך שזו מערכת קפיטליסטית וקפיטליסטית אכזרית, המדינה קיימת כדי לשרת חברות, וחברות מעסיקות אזרחים, אבל המדינה לא קיימת כדי לשרת אזרחים ישירות, אלא דווקא דרך האינטרסים של חברות, ואתה יודע שבמהלך העשורים האחרונים מעמד הביניים במערב התחיל להיות קטן מאוד לטובת החברות הגדולות והעשירים.

שאלה עשירית:

אני חוזר בפניכם על השאלה שהעיתונאי טאקר קרלסון שאל את פוטין: ביידן או טראמפ?

הנשיא אל-אסד :

ההופעות התקשורתיות והסטטיסטיקיות אומרות שטראמפ ינצח. לגבינו, אנחנו תמיד אומרים שנשיאים אמריקאים דומים. כפי שאמרתי לך לפני רגע, שניהם מנכ”לים, ואף אחד מהם לא קובע מדיניות. צריך לשאול מי הוא קובע המדיניות האמיתי שעובד מאחורי הווילון. מי שינצח זה הוא עצמו. השדולות, התקשורת, הכסף, זאת אומרת הבנקים, הנשק והנפט, הם אלה שינצחו בכל מקרה.

תודה, אדוני הנשיא.

הנשיא אל-אסד :

תודה, אני מאוד שמח מהדיאלוג העשיר הזה.