הגולן בעין : הגולן הסורי הכבוש, היסטוריה ועובדות

דמשק – סאנא

סוריה תמיד מדגישה כי הגולן הכבוש הוא חלק בלתי נפרד משטחה, וכי היא פועלת להשבת כל גרגיר מאדמתה בכל האמצעים העומדים לרשותה, שכן מדובר בזכות נצחית שאינה נופלתת על פי התיישנות.

סוריה מדגישה עוד כי צעדי הכיבוש הישראלי בגולן מבוטלים, ומפרים את החוק הבינ”ל ואת מגילת האו”ם, וכי העולם כולו אינו יכול לשנות את העובדה ההיסטורית שהגולן היה ויישאר ערבי-סורי.

שטחו הכולל של הגולן נאמד ב- 1860 קמ”ר. 164 כפרים, מספר הכפרים בגולן לפני כיבושו ביוני 1967, בנוסף ל-146 חוות. 153000 מספר האוכלוסיה בגולן, לפי מפקד 1966.

1250 קמ”ר, השטח שנכבש על ידי ” ישראל “, בעקבות התוקפנות של 1967. 137 כפרים ו- 112 חוות נפלו תחת הכיבוש, בנוסף לשתי הערים קוניטרה ופיק.

הכיבוש הישראלי הרס 131 כפרים ו- 112 חוות, וביצע את מעשי הטבח הנוראיים ביותר נגד התושבים וגירש אותם מהם.

138 אלף, מספר תושבי הגולן בחלק הכבוש, 131 אלף מהם נעקרו על ידי הכיבוש, ונשארו 7 אלף ב- 6 כפרים שהם: מג’דל שמס, מסעדה, בוקעאת’ה, עין קניה, אלע’ג’ר וסחיתא, והמספר הגיע ל- 25 אלף בסוף 2022.

הכיבוש כיתר את 6 הכפרים, בודד אותם זה מזה ומנע מתושביהם לתקשר עם משפחותיהם במולדת, אך זה לא מנע מהם להתנגד לו ולדחות את השיטות הקולוניאליות שלו.

מאוחר יותר עקר הכיבוש את תושבי הכפר סחיתא למסעדה, הרס את הכפר והפך אותו לאתר צבאי לכוחותיו. הכיבוש פעל לשינוי המאפיינים הגיאוגרפיים והדמוגרפיים של הגולן, והקים 35 התנחלויות על חורבות הכפרים שהרס, וכיום מתגוררים בו כ- 30000 מתנחלים.

76 שדות מוקשים בגולן, בהם הטמין הכיבוש כשני מיליון מוקשים של פצצות מצרר שונות וסוגים קטלניים, חלקם בכפרים מאוישים ובסביבתם.

ב- 22 בנובמבר 1967 התקבלה ההחלטה מס’ 242 של מועצת הביטחון של האו”ם, שקבעה את נסיגת ” ישראל ” מהאדמות שכבשה ב– 1967, כולל הגולן.

ב-6 באוקטובר 1973, תחילתה של מלחמת אוקטובר השחרורית כדי למחוק את ההשלכות של המלחמה ביוני 1967, להחזיר זכויות ולשחרר את האדמה. הצבא הערבי הסורי ביצע במהלך המלחמה פעולות הרואיות ומכובדות , והאויב הישראלי ספג אבדות גדולות.

ב-22 באוקטובר 1973 התקבלה ההחלטה מס’ 338 של מועצת הביטחון של האו”ם, שקבעה את הצורך ביישום ההחלטה מס’ 242 על כל חלקיה. לאחר מלחמת אוקטובר השחרורית ומלחמת ההתשה שלאחריה נחתם הסכם ההתנתקות במאי 1974.

ב-26 ביוני 1974 הרים המנהיג המייסד חאפז אל-אסד  זכרונו לברכה את דגל המולדת מעל שמי קוניטרה לאחר שחרורה מהכיבוש הישראלי. ו-1150 קמ”ר, שטח האזור שנשאר מהגולן תחת הכיבוש.

ב- 25 במרץ 1981 הוציאו תושבי הגולן את המסמך הלאומי בו הם מדגישים כי הגולן הכבוש הוא חלק בלתי נפרד מסוריה, וכי הלאום הערבי הסורי הוא מאפיין מובנה שאינו נעלם, ועובר מהורים לבנים.

ב- 14 בדצמבר 1981 הכריז הכיבוש על החלטתו המבוטלת ” לספח את הגולן ” ולהטיל עליו את חוקיו וסמכות השיפוט שלו.

17 בדצמבר 1981 פורסמה ההחלטה מס’ 497 של מועצת הביטחון של האו”ם המדגישה את זהותו של הגולן הערבי הסורי, והחלטת הסיפוח נחשבת בטלה ומבוטלת, ואין לה השפעה משפטית.

ב- 14 בפברואר 1982 הגיבו תושבינו בגולן על החלטת הסיפוח ההמבוטלת בהכרזה על שביתה לאומית שנמשכה 6 חודשים, ההפגנות התפשטו ברחבי הגולן שדחו את ההחלטה הגזענית.

ב- 30 במרץ 1982 הודיע ​​הכיבוש כי יכפה את  ” הזהות הישראלית ” על בני הגולן, בראשון באפריל הסתערו כוחותיו על הכפרים הכבושים והתעללו בתושבים.

ב-1 באפריל 1982, תושבינו בגולן נלחמו ב “קרב הזהות “, והדגישו את דביקותם בזהותם הערבית הסורית ודחו את החלטת הכיבוש, שכן הם שרפו ” זהויות ישראליות”  מול כוחותיו החמושים.

ביולי 1982, לאחר יותר מ- 6 חודשי שביתה, נאלץ הכיבוש להיכנע לדרישות תושבי הגולן ולחזור מתוכניתו הגזענית, לכפות עליהם את “הזהות הישראלית”.  תושבי הגולן הציגו שיירת חללים להגנה על אדמתם, ביניהם, עזאת שכיב אבו ג’בל, נאז’ אבו זייד, ע’אליה פרחאת, נזיה מחמוד, האיל אבו זייד, סיטאן אלו’אלי ואסעד אלו’אלי.

ב- 27 באוגוסט 2014 סגר הכיבוש את מעבר אלקוניטרה, שהוא המעבר החוקי היחיד של תושבי הגולן הכבוש עם מולדתם סוריה, ולשווק בו את גידוליהם החקלאיים כמו ” תפוחים ודובדבנים”.

ב- 30 באוקטובר 2018 ערכו תושבי הגולן הסתגרות בכפר מג’דל שמס, תוך דחייה של מה שמכונה בשם ” הבחירות למועצה המקומית” , הם מנעו משלטונות הכיבוש להחזיק בהן ושרפו את ” כרטיסי הבחירות” .

ב- 25 במרץ 2019 הודיע נשיא ארה”ב דונלד טראמפ על החלטתו הבלתי חוקית ” לספח את הגולן” ליישות הכובשת, וסוריה הדגישה את דחייתה המוחלטת של ההחלטה, המייצגת את הדרגה הגבוהה ביותר של הזלזול בלגיטימציה הבינלאומית, והדגישה כי העולם כולו לא יכול לשנות את העובדה ההיסטורית שהגולן היה ויישאר ערבי-סורי.

הסורים ארגנו עצרות מחאה בכל המחוזות, בדחיית החלטת טראמפ, והדגישו כי מדובר בטרור בינלאומי מאורגן, וכי הגולן הכבוש הוא ערבי סורי, ויחזור למולדת.

ב-25 במרץ 2019, מזכ”ל האו”ם, אנטוניו גוטרש, אמר כי מעמדו של הגולן הסורי הכבוש לא משתנה, וזה בא לידי ביטוי בהחלטות מועצת הביטחון והעצרת הכללית, וההחלטה נתקבלה בדחייה בינלאומית נרחבת.  בחודשים מרץ ואפריל 2019 קיימו תושבי הגולן עצרות מחאה כדי לדחות את החלטת טראמפ, והדגישו כי היא אינה חוקית ומפרה את החלטות האו”ם הרלוונטיות.

ב- 14 ביוני 2019 הכריז הכיבוש על הקמת התנחלות בשם ” טראמפ” על שטח של כ- 276 דונמים מאדמות הכפר הנטוש אלקנעבה בגולן הכבוש.

ב-18 ביוני 2019, שביתה כללית של תושבינו, כאות דחיה לתוכנית הכיבוש הקולוניאלית להקים טורבינות רוח על כ- 6000 דונמים מאדמתם. 2 בפברואר 2020, שביתה כללית שנייה של תושבי הגולן, כאות דחיה לתוכנית טורבינות הרוח.

9 בדצמבר 2020, שביתה שלישית כאות דחיה לתוכנית הטורבינות והתקפות כוחות הכיבוש בכדורים ובגז מרעיל על תושבינו שהסתגרו באדמותיהם, שהובילה לפציעתם של עשרות.

11 באוקטובר 2021, תושבינו ארגנו עצרת מחאה בכפר מסעדה, כאות דחיה לכינוס ישיבת פרובוקציה של ממשלת הכיבוש על אדמת הגולן והכרזה על תוכנית להקמת 7000 יחידות דיור התנחלותיות, להכפלת מספר המתנחלים בגולן.

26 בדצמבר 2021 כינסה ממשלת הכיבוש ישיבה בגולן, במהלכה הכריזה על הקמת שתי התנחלויות חדשות על אדמתו שיכללו 12000 יחידות דיור התנחולותיות, וסוריה הדגישה כי מדובר בהפרה ברורה של כללי החוק הבינלאומי, אמנת ז’נבה הרביעית והחלטת מועצת הביטחון מס’ 497, המדגישה כי היא פועלת להשבת הגולן במלואו בכל האמצעים הזמינים המובטחים בחוק הבינלאומי, שכן מדובר בזכות נצחית שאינה נופלת עם תקופת התיישנות.

ב- 29 באפריל 2022 הקימו תושבינו בגולן אוהל הסתגרות פתוחה באזור אלמנפוח’ה, מזרחית לכפר ברכה הנטוש, בדחיית תוכנית הטורבינות, בקריאה לקהילה הבינלאומית להפסיק אותה.

14 במאי 2022, תושבינו בגולן ארגנו הפגנות בסחיתא, אלחפאייר ואלמנפוח’ה, בדחיית תוכנית הטורבינות, המאיימת להשתלט על אדמותיהם.

11 ביוני 2022, עצרת מחאה לתושבינו באזור מרג’ אליעפורי, בין שני הכפרים מסעדה ומג’דל שמס, כאות הדגשה על המשך המאבק לסיכול תוכנית הטורבינות ההתנחלותית.

העצרת הכללית של האו”ם מחדשת מדי שנה את קבלת ההחלטות המאשרות כי הגולן הוא ערבי-סורי, וכי פעולותיה של ישראל  בטילות ומבוטלות, וחייבת לסגת ממנו לחלוטין עד לקו ה- 4 ביוני 1967, והצורך ליישם את החלטות מועצת הביטחון הרלוונטיות, ובראשן החלטה מס’ 497.