הנשיא אל-אסד: עיקר המחשבה טמון בדת בשל שהיא נכנסת לכל תחומי החיים

דמשק – סאנא

 גברותי וריבותי תנו לי להתרחק מהכינויים והמונחים הנהוגים במשרד הו’קף, להביע שמחה רבה להיפגש איתכם באקראי ולנצל את הפגישות המתקיימות באופן סדיר במסגד אל-עות’מאן כדי לדון בכמה נושאים חשובים וייתכן מסובכים, ולא אפשר לעבור עליהם, ובכן באה השעה לדבר על שאלות בעלות צביון מסורתי ומחשבתי בעת שאנו עומדים בפני הרבה אתגרים במיוחד מבחינת המחיה, בוודאי זה הוא הזמן המתאים לפתוח בדיאלוג כי שאלות הביטחון והמחיה אמורות להסתלק עם הסתלקות הסיבות שלהן, אבל השאלות המחשבתיות הן כרוניות ובכן קשה לטפל בהן כי כאשר מדברים על המחשבה של האזור אין הכוונה עתה לסוריה בלבד במזרח הגדול הזה, המזרח עלול להשתרע מהאוקינוס האטלנטי ועד האוקינוס השקט ואזורים אחרים, הוא מזרח מסורתי דתי, אז עיקר המחשבה טמון בדת הנכנסת לכל צידי החיים, לשכל, לרגשות ולהתנהגות של אתמול ושל עתה ואותו דבר בקשר לעתיד, ובכן מספיק לפגוע במחשבה הזאת כדי לפגוע בחברות, ודבר זה מתרחש מזה מאה שנים בערך או יותר מעט, לבסוף הגשימו אוייבי החברות האלה הצלחות מרשימות בתחום זה, ובמקום שהדת תהיה אמצעי של התפתחות, הפכה להיות כלי של פגיעה בחברות, אני רוצה לדמות את המצב הקיים והעולם שאנו חיים בו לאוקינוס גדול שגליו גבוהים ומכים בכל הכיוונים, בכיוון הביטחוני דרך הטרור ובכיוון הכלכלי דרך הסגר ודרך ההרעבה כדי לדחוף את החברות לשפל האוקינוס, שם אין רואים אלא ספינות וסירות שחלקן מתנועע בשקט וחלקן כבר טבע, ובכן תנאי האבטחה הם אשר יקבעו איזו סירה יכולה לעמוד מול הגלים, אנו מאז השבועות הראשונים טבענו, ובמצב ואם בוצעה אחזקה לא היה המחיר ששילמנו דאז יקר.

הגלים האלה ממשיכים הלאה ללא הפסק ומכים בחברות שלנו באופן ממושך, מכים את התבנית של החברה, את הדוקטרינות שלה ואת הסמלים שלה, גלים אלה אינם ספונטניים, אלא תוצרת האינטרסים הבינ”ל, וישנו ניגוד בין האינטרסים האלה לבין תבנית החברות שלנו, בסופו של דבר ובמהלך המאה שעברה  הפסדנו מול האויב המתקדם, ובכן השאלה שיש לעלות היא : מי האחראי ? האם אנחנו או הם ? בוודאי אין מדברים אנו עתה על סוריה אלא על העולם האיסלאמי בכלל, סוריה בתחום זה מתפתחת למדי והגשימה פריצות דרך ספציפיות, אבל אי אפשר להיפרד ממה שקורה בעולם האיסלאמי שגורם לכם סבל, דבר שמביא לנו תמיד קריסות רבות מול כל שעל אחד של התקדמות, וזה תוצאה למה שקורה באזורים אחרים בעולם האיסלאמי במיוחד עם התפתחות כלי ההתקשרות החברתית.

אני רוצה לדמות את המצב הקיים לגנב המשתולל באחת השכונות ואשר שדד את הבתים במשך שנים, והתושבים מודעים לכך ומתלוננים במשטרה, אבל החקירות גילו שבעל הבית השדוד לא סגר היטב את הדלת והחלונות, ובכן הוא אשר יישא  באחריות ואחרי כן תבוא המשטרה שלא עצרה את הגנב אשר הוא האחראי השלישי בשל מעשה השוד שלו.

לפי אותה שיטה חייבים לדעת איפה ממוקמים אנו, אם רוצים לדמות את המצב בעולם האיסלאמי לדוגמה הנ”ל, ביכולתנו לומר שאין תחנת משטרה כי אין חוק בינ”ל, ואין גורמים שמשימתם לעצור את הגנב, ובכן האם אנו בעלי הבית סגרנו אכן את הדלתות ? ואיך להרתיע את הגנב עם העדר החוק והאתיקה ? ובכן להבטיח את אמצעי הביטחון טוב הדבר מההרתעה עצמה ומהשוטר עצמו, אז שנתחיל עם האחריות שלנו, טבעי שעם ההתקפות, כמו זאת האחרונה, ישנה פגיעה באמונות ובסמלים שלנו והמענה במצב זה היה הגינוי המכריע ולאחר מכן העמדה המכרעת, ודבר זה נראה ברורות דרך עמדתם של אנשי דת ארצות לבנט ועמדת משרד הו’קף, אבל בסופו של דבר האם היה שינוי מה ? לא, למה כל הגינויים והתגובות יחד עם הכעס ? למה התקפות אלה ממשיכות הלאה ? בשל שאנו מביעים כעס ולא עומדים בתוקף מול כל התקפה וישנו הבדל גדול בין השניים, כל מה שאנו עושים מסתובב במעגל הרגשות ולא במעגל האינטרסים שאינם נפסלים מהמסורת שלנו אשר תפקידה לשמור על האינטרסים, אז הגינוי והכעס אחרי ההתקפה הופכים את הדת לכדור שמשחקים בו המדינאים הסתגלנים, אשר הראשון בהם בצרפת מתכונן לבחירות בשנה הבאה והוא רוצה לגייס את אלה שלקו באיסלמופוביה, והבחירות של השני ארדואן יהיו בשנת 2023 ואין לו עוד את השקרים שדרכם ביכולתו לשכנע את עמו, ובכן החליט למנות את עצמו  במעמד המגן על האיסלם, באמת כל מה שקורה אין הוא אלה תגובה של כעס הרחק מכל מעשה, אבל האוייב לוחם בנו הלכה ולמעשה ואנו מגיבים באופן שגורם לנו הפסדים, במלים אחרות המחשבה לא הפכה לתוכנית עבודה, להביע תחושה מסויימת טוב הדבר אבל אם לא יהיו צעדים מעשיים תהפוך תחושה זו לנזק, אנו במצב של מלחמה אפשר שתהיה כלכלית, צבאית או מחשבתית המופנית בכיוון הדוקטרינות, ובמצב ואם החלטנו לעמוד מול התוקפנות אז המעמד שלנו צריך להיות צבאי כדי להשיג את הניצחון, כן ישנו צורך במעמד נכון, בכיוון נכון ובשיטה נכונה, במלחמה ישנם כל המונחים, התקפה, הגנה, הסחה, תצפית וכיו”ב, ובמצב ואם היתה תזוזה צבאית, אז מה היא העמדה הנכונה שלכם כבני אדם העוסקים בתחום הדת, אם כעסנו ולא הפכנו את הכעס לאנרגיה משפיעה אז יבואו האחרים ויאמרו שאנחנו בני אדם תוקפים במלים במקום להפוך את הכעס לדיאלוג ולתוכניות לקראת העמידה האיתנה בעת הצורך, אני סבור שזה נכון, אז מה יש באמתחתנו לקראת ההתקפה הבאה ? האם תוכנית של כעס ? יש לגבש תוכנית של עבודה ולא לכעוס ולהחרים את הסחורות במשך יומיים, שלושה או שבוע ולאחר מכן יחזרו העניינים  לתקנם מיד והסוחר שכתב כי אין הוא מוכר סחורה צרפתית או דנית חוזר ומוציא את הסחורות הזרות והלקוח שכעס בא בשבוע הבא לקנות את הסחורה הזרה.

מה היא התמונה שמשקפים בנושא הדת ? והדוגמה למופת של הדת טמונה בנביא למעשה ובקוראן שהוא דברי אלוהים, אבל האם הנביא הגיש לנו דוגמאות של כעס או דוגמאות של שקט והחזקת מעמדלמרות שהוא חיה בזמן של כבוד ומלחמות פרצו למען הכבוד הזה, אז האם המוסלמים ביכולתם לעקוב אחרי הדוקטרינה של הנביא ולהתנגד לו מבחינת ההתנהגות ? אלה סתם דוגמאות, כשהיינו תלמידים למדנו אקסיומות  והאיש המוסלמי צריך לרכוש את המינימום של אקסיומות אלה כי המונחים נמצאים במקור בשכלו, הדת האלוהית באה כדי לצדד בבן האדם האנושי, אבל אין ביכולתו של בן האדם לצדד באלוה וזאת האקסיומה, אנו מגינים על הדת שלא מנצחת דרך הכעס אלא דרך היישום המעשי של הרעיונות ובאופן נכון, כדי להגיע ליעדים של הדת, רק אז תהיה החברה בריאה ושלמה.

לפעמים אנו פוגעים באקסיומות מרוב התלהבות וכשדיברו בתקשורת אמרו כי אם משפילים את הנביא, אז מי הוא אשר ישפיל את החלשים ? זאת אחת האקסיונות האומרות שהנביאים חזקים מלהיחלש וגבוהים מלהיות מושפלים.

בחזרה לנושא הכעס אפשר לצטט פסוקים מהקוראן שדבריו מיועדים לא רק לדקלום אלא ליישום.

אם יחזור הנביא מוחמד עתה לעולם  הזה אז מה הוא הדבר האמור להכאיב אותו בהסתמך על החדית’ שלו והקוראן ? האם מכאיבות אותו המלים של כמה משוגעים או ביצוע הנפשע בפשעים כמו רצח החפים מפשע כפי שהיה בשנות ה-90 בעיראק בואך עד תימן, לוב וסוריה – האם אלה פשעים נפשעים ?

מצד אחר האם אפשר לזהות ולהפריד בין סילוף הקוראן לבין האתאיזם ? מי שמסלף את הקוראן וודאי שהוא אתאיסט, אתם העוסקים בתחום הדת יודעים שסילוף הקוראן הוא בן שנים ורבים כבר ניסו לעשות כן מטעמים מדיניים, אבל לא נשמע כל כעס שהוא, וכששומעים מה שפוגע בנביא האם הדבר צריך לקבל את התגובה של הרחוב האיסלמי ? אני סבור שכיבוד הסמלים אינו חייב להיות רק במלים אלא במעשים גם כן.

אני רוצה לומר כי אי אפשר לדבר על התרופה והטיפול בלי לאבחן את המחלה, ואם אנו משוכנעים כי הכעס לא יניב פירות אז ישנו צורך בעימות אבל איך לפתוח בעימות זה מבלי לדעת את האויב האמיתי, את מקומו וכל דבר הקשור לו ?

לאורך דברי הימים לא שמענו על דוקטרינה אשר קרסה כתוצאה לתוקפנות חיצונית, אדרבא הפגינו בעליה  דבקות בה והחזיקו עימה מעמד,  ובכן אין מה שמנמק את הדאגה בקשר לדת כי מקור הסכנה הוא פנימה, והטרור אין הוא אלא התוצאה ולא הסיבה, ואנו כמוסלמים לא מחכים שהמערב ישחרר דברי המלצה לדת שלנו כי מערב זה הוא אשר יצר את הטרור שהיכה באירופה גם כן, שם האירופים הכניסו את המחשבה הו’האבית רק בתמורה לפטרו-דולר ועתה הם משלמים את המחיר היקר וטוענים שהמוסלמים הם הפושעם.

אפשר לומר כי הממסד הדתי בסוריה כבר היה פעיל, פתח בצעדים חשובים למדי וכינס הרבה פגישות של דיונים שדרכם אותרו החולשות וזהותו של האוייב האמיתי שתוקף את החברות האיסלמיות למען אינטרסיו המיוחדים, דבר שמהווה זרם ליברלי מודרני שהוא בעל צביון מדיני-חברתי, בדיוק כמו דוגלי הדמוקרטיה המדומה שהשתלטו על העמים והשתמשו בזכויות האדם כדי לפתוח במלחמות, ועתה משתמשים בליברליות המודרנית אשר החלה להתפתח מזה 5 עשורים בדיוק כמו הסרטן, ולאט לאט החלו לשווק את השיטות שלה שכללו הדרדרות אתית מליאה כמו השיווק להומואים, זאת היא הלברליות אשר קבעה כי הילד לא יבחר בדת שלו כי הוא נולד בלי דת ומאז שבן האדם נהג ליצור דתות, אלוה ופסלים טבעי שהבנים היו שייכים לו ולדת שלו, גם כן אפשר לדבר על תחום הסמים שהם לדעתם לא מזיקים והוכחה  על כך מוכרים אותם בפומפי, ועתה הקהל שם קונה בחנויות לחם בטעם הסמים .. כן זאת היא הליברליות המודרנית אשר באה להפריד בין האדם לבין הצד האנושי שלו ובין בן האדם לבין הערכים והדוקטרינות שלו, ועם הדוקטרינה הליברלית שמשווקים, קובעים כי העיקר טמון במה שחפץ בו בן האדם ולא החברה או המשפחה, אז איזו דוקטרינה זאת אשר מבטלת את כל הדוקטרינות האחרות ואת הצד האנושי של בני האדם במטרה להפוך אותם לבעלי חיים !

כאשר החלה בריה”מ להתפרק מה הוא המונח הראשון שהעלו בארה”ב ? אמרו כי זמן הדוקטרינות כבר הלך והחל שלב חשוב של הליברליות המודרנית שהיא אידאולוגיה בעלת יעד מדיני, אבל לא תוכל להגשים אותו בלי כלים חברתיים, אז מה היא הבעיה ? הם לא מתנגדים שנבצע את עקרונות האיסלם כמו התפילה והצום, הם רוצים שאנו נוותר על הערכים שלנו, במלים אחרות הם רוצים דת ריקה וקיצונית כמו בשנות ה-90 כאשר החלו ערוצי הטלוויזיה לשדר תוכניות שדוחפות בנוער שלנו ללכת בכיוון הגולה, בכיוון המחשבה המערבית ולוותר על הערכים, האוייבים רוצים להילחם בדת הנכונה שקובעת את אושיות הבניין החברתי החזק ומטעמים אלה שמו אותה על הכוונת שלהם, ובכן המלחמה שהוכרזה נגד סוריה ונגד הממסד הדתי שלה אינה בת עשר שנים בלבד, היא בת שנים, אז הבעיה מגולמת בין הממסד הדתי לבין הליברליות המודרנית שמפגינה עויינות נגד כל אחת מההוראות של הדת האיסלמית אשר בונה את החברה באופן טוב.

אתם יודעים שמן המסגדים יצאו בתחילת המלחמה אתאיסטים אשר קראו ( אללה אכבר ) ובה בעת החלו להסית ולחתור נגד החברה הסורית תחת סיסמאות ריקות מכל תוכן, ודוגלות בפנטיות ובעדתיות, האם אלה מוסלמים אמיתיים ? המוסלמים האמיתיים הם אשר לחמו בהם צבאית ואיטלקטואלית.

הליברליות המודרנית מנסה להשרות שהפרט הוא הנושא של ההרגלים והתרבות ולא המשפחה שכוללת מספר פרטים, והמשפחה לא תוכל להתקיים אלא בהסתמך על האלטרואיזם ולא על האנוכיות, ישנן בתחום זה הרבה אקסיומות המגבירות את הערכים הנסגבים של החברה, ובכן ישנו צורך בחיזוקן, ובהקשר זה ישנן הרבה דוגמאות, למשל ההתמוטטות המדינית הקשורה לזו החברתית ובכן לזו הדתית, הדת היא אבן הפינה שעם קריסתה קורסת החברה כולה, וזה מה שחפצים בו האוייבים, ולמען שנתגבר עליהם אנו צריכים לדעת כל דבר הקשור להם, הזהות, המרכז, השיטות ואילך.   

רעיון אחר שהועלה בקשר להפרדה בין הדת לבין המדינה, אבל איך אפשר לעשות כן ולכל צד מעמד  מיוחד בחברה  ? המדינה נמצאת באשר נמצאת החברה והחברה עם הדת היא המרכיב של המדינה ובכן להפריד בין הדת למדינה, זאת אומרת להפריד בין המדינה לחברה, פה אפשר לקבוע שהדת היא אשר מסדרת את העניינים האיתיים של החברה, אז הדת קשורה באופן הדוק לאתיקה.

ישנו נושא חמור למדי שמעוררים אותו תמיד והוא קשור לערביות של סוריה, ארצות לבנט והעולם הערבי בדרך כלל, בנוסף לכך ישנם אלה שמטילים ספק בערביות הקוראן וגם בערביותו של הנביא אשר אומרים עליו שהיא מסתערב ולא ערבי, במטרה לפגוע בערביות ובאיסלאם.

סוריה הייתה לפני האיסלאם נוצרית שמדברת בסיריאנית ולאחר מכן באו הפלישות מכיוון הדרום והביאו עימם את השפה הערבית שבאה במקום הסיריאנית, והעובדות ההיסטוריות מסמנות שישנם אשר ערבבו בין שלושה דברים עיקריים והם הערבים, השפה הערבית והאיסלאם, הערבים נמצאים באזור זה של ארצות לבנט מזה 10 מאות לפני הספירה, וישנם רבים אשר דיברו על הקוראן, הדת והערביות אשר שיחקה תפקיד חשוב באזור, ואי אפשר לדמות לעצמנו איך תהיה הדת האיסלאמית בלי בני ערב ודבר זה הדגישו אותו אנשי דת שבאו ממזרח אסיה, אשר הגנו על הערביות בשל שהיא קשורה לדת, אז אנו מדברים על המובן התרבותי קרי הגיוון, כן אנו מסכימים לקבל את התרבויות של הזולת וזה סימן של חוזקה ועושר.

לפני המלחמה הצבאית שהוכרזה נגד סוריה, ניגנו אוייביה על מיתר העדתיות במטרה לדחוף בתושבים לשאת נשק ולהילחם זה עם זה, אבל עם כישלון המזימה הזאת פנו בכיוון הטרור כדי לפגוע בצבא שעשה את שלו, ולא נתן לטרור לנצח כפי שהממסד הדתי הביס את השטנה שפגעה במושגים הלאומיים, ערטלה את הבוגדים והפגינה את המאמינים האמיתיים תוך הטיפול בבעיות שהלכו והצטברו במשך המאות שעברו, ובכן חובה עליכם לשמור על ארץ לבנט המבורכת ואשר אהב אותה הנביא מוחמד עליו השלום.

אני מאחל לכם הצלחה כדי לשרת את המולדת.

תודה לכם.