ביום האדמה השנתי: על הפלסטינים לדבוק באדמת ובזכויותיהם

אל-קודס הכבושה –  סאנא

השלושים לחודש מרס בשנת 1976 היה מאורע הסטורי חשוב ותחנה אחת של מאבק העם הפלסטיני. ביום ההוא בטאו הפלסטינים, תושבי שטחי 48 את סירובם המוחלט למדיניות המצב הקיים שהשלטונות הישראלים מנסים לכפות אותה עליהם.

המאבק הזה בא לידי בטוי באנתיפאדה עממית המונית שבמהלכה הביעו הפלסטינים באמצעות הדמים שלהם, את אחיזתם בזהותם הלאומית ובזכות ההגנה על קיומם והשתיכותם הלאומית הערבית, על אף הקנוניה המתמשכת של ישראל נגדם, שלא בחלה להפעיל את כל שיטות הטרור, הפשיעה, ההתנכלויות, והגירוש נגדם מאז הנכבה “השואה הפלסטינת שבאה בכדי לעקור אותם, ולהרחיקם ממולדתם לתפוצות כפויות”.

לפי השתלשלות העניינים, ההסטוריים, הרי האנתיפאדה היתה תגובה ישירה נגד ההחלטות של הכבוש הישראל, שהמשיך להפקיע אלפי דונמים של האדמה הפלסטינית בהסתמך על החלטות כבושיות שונות ומשונות בשמות שונים כמו תוכנית פתוח הגליל שבמהותה היא תוכנית יהוד לאדמה הפלסטינית.

יש לציין שיום האדמה היה וענדנו מומנטום להמשך המאבק הפלסטיני בצורותיו השונות הן בתוך שטחי 48 או בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, ואפילו במדינות הפזורה הפלסטינית. בכל המקומות האלה, העם הפלסטיני ממשיך במאבקו ומנציח את דרישותיו להחזיר את זכויותיו תוך אחיזה חזקה בזהותו הלאומית ובכבודו, יהיו הקשים הנערמים על דרכו אשר יהיו.

הפלסטינים הנאבקים להחזרת זכויותיהם הלגיטימיות הלאומית, בהסתמך על כוחות ההתקוממות באזור, ועל הכול על סוריה הנתונה לתוקפנות מערבית אזורית ומפרצית, בגלל אחיזתה בעמדותיה בכל מה שקשור בנסיונות השליטה הזרה על האזור הערבי ועל אוצרות הטבע שלו.